אבחוני בריאות הנפש

במהלך צמתים שונים בחיים, אנחנו או הקרובים לנו עשויים להזדקק לאבחון בתחום הקשור לבריאות הנפש. מטרתם של האבחונים הללו היא לספק לגורם המטפל בנו תמונה כללית לגבי האופן שבו אנו חשים וכיצד אנו חושבים, זוכרים ומתפקדים מבחינה קוגניטיבית.

הצורך הראשוני באבחון עולה פעמים רבות במהלך בדיקה שגרתית אצל רופא המשפחה, שפוגש אותנו באופן סדיר. הרופא ישים לב למראה שלנו, למצב רוחנו, התנהגותנו, דפוס החשיבה שלנו, הזיכרון שלנו ויכולתנו לבטא את עצמנו ואם יתעורר אצלו החשש כי אנו סובלים מקושי נפשי כלשהו, הוא יפנה אותנו להמשך אבחון על מנת לגלות באיזו הפרעה מדובר.

מספר גורמים מתחום בריאות הנפש עשויים להיות מעורבים באבחון ולכל אחד מהם התמחות ייחודית: פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי, נוירולוג ועוד. כאשר הנבדק הוא ילד, ייערכו לו אבחונים מיוחדים, המותאמים לגילו, על ידי בעלי מקצוע העוסקים באבחון וטיפול בילדים, כגון פסיכולוג ילדים ופסיכיאטר ילדים.

מטרות ההפניה לאבחון וסוגי האבחונים הקיימים

• גילוי הפרעות בתחום בריאות הנפש כגון חרדה, דיכאון, סכיזופרניה, דמנציה ואלצהיימר, הפרעות אכילה וכדומה.

סוגי האבחונים שיסייעו בתחום זה הינם אבחון פסיכולוגי, אבחון פסיכודיאגנוסטי ואבחון פסיכיאטרי. כמו כן, ככל שמצבו של הנבדק מצריך זאת, יהיה מקום לשקול גם לערוך אבחון פסיכיאטרי לשם הפנייתו לאשפוז פסיכיאטרי.

• הבחנה בין הפרעות נפשיות לבעיות גופניות שתסמיניהן דומים, למשל שבץ, גידול במוח, ADHD, אוטיזם, אלצהיימר ועוד.
• הערכת מצבו של ילד, מבחינה חברתית או אקדמית, בבית, בגן הילדים או בבית הספר, באמצעות אבחון התפתחותי, אבחון תפקודי, אבחון ADHD, אבחון הפרעות קשב וריכוז ואבחון הפרעות על הקשת האוטיסטית.
• גילוי הפרעות כגון דמנציה ואלצהיימר אצל בני גיל הזהב באמצעות אבחון פסיכוגריאטרי או אבחון ספציפי לאיתור דמנציה ואלצהיימר.
• אבחוני עזר: ייערכו בדרך כלל כחלק מסוללה של מבחנים: מבחני אינטליגנציה (IQ) ומבחנים ממוחשבים לבדיקת יכולות קוגניטיביות כגון מבחן BRC, מבחן CPT, מבחן MOXO או מבחן TOVA.
• אבחונים שלא למטרת טיפול: אבחונים עשויים להידרש על ידי גורמים נוספים, לצורך הערכת מצבו הנפשי ותפקודו הקוגניטיבי של אדם. לדוגמה:
  • הורים של ילד מבקשים לברר האם הוא בשל מספיק על מנת לעלות מגן החובה לכיתה א’, או לחילופין, האם הוא מתאים ל”הדלגה” (דילוג על כיתה שלמה בגן או בבית הספר). תוצאותיהם של האבחונים יסייעו להורי הילד ולגורמים הפדגוגיים הרלוונטיים לקבוע מהי המסגרת החינוכית המתאימה לו ביותר.
  • בית משפט הדן בהליך פלילי כנגד נאשם עשוי להפנותו לאבחון פסיכיאטרי או פסיכולוגי, לצורך קביעת כשרותו לעמוד לדין.
  • קשיש המבקש לערוך צוואה עשוי להידרש לאבחון פסיכולוגי, פסיכיאטרי או פסיכוגריאטרי, על מנת לקבוע האם הוא כשיר לקבל החלטות משפטיות בעניין רכוש.
  • אדם מסוים מהווה סכנה לעצמו או לאחרים ויש לערוך לו אבחון פסיכולוגי או פסיכיאטרי, על מנת למנות לו אפוטרופוס שיקבל החלטות בשמו, או על מנת להורות על אשפוזו.
  • מיונים למשרה מסוימת או לקביעת שיבוץ צבאי.
  • אבחונים למטרת מחקר, למשל במסגרת ניסויים בתחום הפסיכולוגיה או לצורך פיתוח אבחונים חדשים וקביעת מידת מהימנותם.

מהלך האבחון

רוב האבחונים כוללים מספר שלבים קבועים:

1. ראיון: הגורם המאבחן יראיין את הנבדק ויתעד את מראהו, תנועותיו, מצב רוחו והתנהגותו. המאבחן ישאל את הנבדק על ילדותו, התפתחותו, ההיסטוריה המשפחתית, הזוגית, הלימודית והמקצועית שלו. כמו כן, הוא ישאל את הנבדק ואת הקרובים אליו על התסמינים שהוא חווה.
2. בדיקה גופנית: תיעוד מלא של ההיסטוריה הרפואית של הנבדק, לרבות שימוש בתרופות, אלכוהול וסמים, בדיקות דם ושתן ובדיקות הדמייה.
3. עריכת מבחנים: בהתאם לסוג האבחון ולתסמינים, ייערכו מבחנים שונים, ממוחשבים, כתובים או בעל פה, במטרה לבדוק את האינטליגנציה של הנבדק ואת יכולותיו הקוגניטיביות והמוטוריות.

משך הזמן של כל אבחון משתנה בהתאם לסוגו ולמספר הגורמים המעורבים בו והוא עשוי לקחת בין 30 דקות למספר שבועות.

תוצאות האבחון

כאמור, האבחון מספק לגורם המטפל תמונה כללית לגבי מצבו הנפשי של הנבדק ויכולותיו הקוגניטיביות. עם הגעת תוצאות האבחון, יש לשוב לגורם המטפל, על מנת לדון באבחנה ובטיפול הנדרש בעקבותיה, למשל שיחות עם פסיכולוג או פסיכיאטר במסגרת טיפול פרטני או קבוצתי, טיפול תרופתי, שילוב במסגרת של חינוך מיוחד, הפנייה לעובד סוציאלי בקהילה ועוד