ככלל, ילדים בישראל נחשבים למוכנים לכיתה א’ בהגיעם לגיל שש, כאשר המועד שלפיו נקבע הגיל הינו א’ בחודש טבת של השנתון הרלוונטי, כאשר לגילו הביולוגי של הילד מצטרפים נתונים מהתרשמותה של הגננת בגן החובה ובמקרים המתאימים, גם תוצאותיהם של אבחוני בשלות.
מן הצד השני של אבחוני הבשלות להתאמה לכיתה א’, נמצאים אבחוני ההדלגה, שמיושמים בשלב מוקדם יותר כדי לבחון האם ילד צעיר יותר כבר מצוי בשלב התפתחותי שבו יטיב עמו לדלג על שלב מסוים ולהאיץ את עלייתו לכיתה א’.
בתקופה של הדור הקודם, ההדלגה על שלב או כיתה מסוימים היה נפוץ יותר ונחשב לדרך המתאימה ביותר לצורך סיוע לילדים מחוננים להימצא בסביבה חברתית ואקדמית המתאימה לשלב ההתפתחותי המתקדם יותר שבו הם נמצאים. כיום, פיתרון זה כבר אינו כה נפוץ, אך הוא עדיין עשוי להוות אמצעי יעיל בכדי לאתגר ולהעשיר ילד מסוים, שנמצא לגביו כי הוא מחונן.
חשוב לזכור כי בנוסף לתפקודו האקדמי של הילד בגן או בבית הספר, ישנם גורמים רבים נוספים שיש לבחון על מנת לקבל החלטת הדלגה. ייתכן שהילד יחוש משועמם, חסר מנוחה או לא מאותגר בגן או בבית הספר, או שהוא לומד כבר בגן חובה, אך נולד לאחר א’ בטבת ולכן רשמית איננו נחשב למוכן לעלות לכיתה א’.
עם זאת, התפיסה הרווחת כיום היא שבהתחשב בכלל הגורמים הרלוונטיים, המקום הטוב ביותר לילד הוא ביחד עם ילדים נוספים בני גילו. מאידך, יש לציין כי ככל שהילד אכן זקוק להדלגה ומתאים לה, הרי שרצוי לאבחנו בהקדם האפשרי, על מנת שיספיק לדלג על כיתה מוקדם ככל האפשר ולהסתגל לשכבתו החדשה בצורה טובה יותר מבחינה רגשית וכן כדי למנוע פערים גדולים מדי בידע בין הילד לבין עמיתיו החדשים לשכבה.
אופן ביצוע האבחון
לצורך קבלת החלטה בעניינו של הילד, יש לעשות שימוש בכלי הערכה המשמשים לאבחון הצורך בהדלגה. תוצאות האבחון מספקות מדד אובייקטיבי ושיטתי לזיהוי ילדים מחוננים, באמצעות בדיקת יכולתו של ילד ספציפי בהשוואה לילדים בני גילו ומינו, או בני גיל מבוגר יותר. כמובן שילד שהישגיו באבחון נמצאו נמוכים מאשר הישגיהם הממוצעים של בני השנתון שלו לא יודלג. האבחון יבוצע על ידי פסיכולוג, אשר יחליט בסופו האם יש מקום לתת המלצה חיובית להדלגת הילד.
מבחני הישגים
מבחנים אלה משמשים למדידת יכולותיו של הילד בתחומים שהוא כבר למד ורמת התקדמותו, בהשוואה לילדים אחרים בכיתתו. מבחנים אלה עשויים למדוד יכולות אקדמיות ספציפיות כמו קריאה ויכולות מתמטיות. כמו כן, מיושמים גם מבחנים מתוקננים (שעוברים סטנדרטיזציה) המסייעים למקם את הילד על פי קנה מידה שנחשב לנורמאלי. ככלל, אין למבחנים מסוג זה תקרת גבול, כך שהם מאפשרים לילד להפגין את כל הידע שלו.
דוגמאות לשאלות במבחני הישגים
- זיהוי דימיון: לילד יוצגו שתי מילים והוא יתבקש לקבוע אם הן שונות או דומות.
- אוצר מילים: הילד יתבקש להגדיר מילה מסוימת.
- שאלוני ידע כללי.
- מתמטיקה:
- בחינת היכולת לזהות ולכתוב מספרים.
- הערכת יכולת החשיבה המתמטית באמצעות מבחני ספירה, זיהוי צורות ופתרון תרגילים בכתב.
מבחני כישורים ומבחני רמת משכל (IQ)
מבחנים אלה משמשים גם הם לאיתור ילדים הנחשבים למחוננים. יש לציין עם זאת כי מבחנים כאלה אמנם מספקים מידע לגבי יכולותיו האינטלקטואליות של הילד, אך הם אינם מסייעים בזיהוי כישורים אחרים כגון יצירתיות, כושר מנהיגות ועוד. חלק ממבחנים אלה מתבססים על הערכות מילוליות, אולם ישנם גם מבחנים אשר אינם מבוססים על שפה ולכן, יש בכוחם לסייע בזיהוי ילדים מחוננים מתרבויות שונות או מרקע סוציו-אקונומי נמוך.
מבחני IQ מספקים תשובה מספרית, אשר משמשת לדרג את הילד כבעל אינטליגנציה שמתחת לממוצע, מתאימה לממוצע, או מעל לממוצע בדרגות שונות. אם אינטליגנציה ממוצעת מוגדרת כ-IQ של עד 100, הרי שילד ייחשב כמתאים להדלגה לכיתה א’ אם התוצאה שהשיג במבחן IQ היא 120 ומעלה.
דוגמאות לשאלות במבחני כישורים
- העתקת דוגמה נתונה באמצעות קוביות צבעוניות.
- פאזל חזותי: לילד יוצג ציור של פאזל והוא יתבקש לאתר חלק שמשלים אותו.
- היגיון חזותי: לילד יוצגו תמונות שריבוע מתוכן חסר והוא יתבקש לבחור את התמונה שמשלימה את הריבוע.
- התאמת תמונות: לילד יוצגו שורות של תמונות והוא יתבקש להשלים בכל פעם תמונה נוספת שמתאימה לכל שורה.
- זיכרון מספרים: יושמע לילד רצף של ספרות והוא יצטרך לחזור אחריו לפי הסדר, או במהופך.
- חשבון: הילד יתבקש לפתור בעל פה תרגילי חשבון ויימדד משך הזמן שלקח לו כדי להגיע לפיתרון.
- זיהוי סמלים: יוצגו לילד שורות של סמלים והוא יתבקש לזהות סמל מסוים בכל שורה.
מבחנים סובייקטיביים
בנוסף לאבחונים המוזכרים לעיל, אשר מספקים תוצאות אובייקטיביות לגבי הידע של הילד, יכולותיו וכישוריו, הפסיכולוג ישלב בהחלטתו גם תוצאות של מבחנים סובייקטיביים הכוללים שיחה עם הילד וקבלת התרשמות אודות רמת התפתחותו הרגשית והחברתית וכן רמת בשלותו לדלג על כיתה וכן יאסוף מידע והמלצות מהגורם החינוכי הרלוונטי (כגון הגננת של הילד).
