במקרים רבים, בן משפחה או חבר קרוב מעלה חשש לגבי התנהלות אדם הסובל מהתמכרות, לפני שהמטופל עצמו מודה בקיום הבעיה. התחנה הראשונה באבחון התמכרויות היא בדרך כלל רופא כללי או רופא משפחה.
הוא שואל את המטופל מספר שאלות, כולל תדירות הפעלת ההתמכרות, השפעתה על אנשים אחרים והאם המטופל מרגיש שהתמכרותו יוצרת או עלולה ליצור בעיה. אם הרופא חושד בבעיית התמכרות, הוא מפנה את המטופל למומחה.
אבחון התמכרות לניקוטין או סמים
במקרי התמכרויות אלו, יש לבדוק באיזו מידה משפיעה ההתמכרות על חיי המטופל, והאם היא מובילה לצריכת חומרים חזקים יותר. האבחון מבוצע על ידי יועץ התמכרות מיוחד, פסיכולוג או פסיכיאטר.
בדיקת דם עשויה להיקבע כדי לקבוע אם החומר עדיין נמצא בדם, במקרה שהמטופל צרך את החומר לאחרונה, אך אינה משמשת לקביעה רשמית של אבחון התמכרות.
הקריטריונים הקבועים במדריך האבחוני הסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM)
מדריך זה קבע הנחיות אבחון סטנדרטיות לאיתור הפרעות נפשיות שונות, כולל התמכרויות. המטופל צריך לעמוד בקריטריונים שנקבעו במדריך זה, שפורסם על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית.
הקריטריונים לאבחון התמכרויות שגורמות לבעיות משמעותיות בחיים, חייבים לכלול לפחות שלוש מההיבטים הבאים, במשך שנה לפחות:
סובלנות להתמכרות
ככל שהמטופל מפעיל יותר את ההתמכרות, היא משפיעה עליו פחות. אם מדובר בהתמכרות לניקוטין, אלכוהול או סמים, הגוף מפתח סובלנות והמטופל זקוק לכמויות מוגברות יותר של החומר על מנת להשיג את אותה הנאה.
אם מדובר בהתמכרות התנהגותית, כגון הפרעה אובססיבית כפייתית או הפרעת אכילה, המטופל משכלל את שיטות ההתנהגות להפעלת ההתנהגות עד כדי גרימת הפרעה משמעותית לחיים.
תסמיני גמילה פיסיים או פסיכולוגיים – כשהמטופל מנסה להיגמל מההתמכרות, הוא חווה תסמיני נסיגה חמורים.
שימוש מוגבר בהתמכרות – המטופל אינו מודה שהוא סובל מהפרעה, טוען שהוא יכול “להפסיק מתי שירצה”, אך בפועל מפעיל יותר ויותר את ההתמכרות, ברמה תכופה או גבוהה יותר מכפי שהתכוון.
ניסיונות גמילה – בסופו של דבר המטופל מבין שהוא סובל מבעיה ומבצע ניסיונות חוזרים להפסיק את ההתמכרות או להפחיתה.
השקעת זמן וכסף בהפעלת ההתמכרות – אם מדובר בהתמכרות לחומרים, המטופל משקיע מאמצים וכספים רבים להשגת החומר, ואם מדובר בהתמכרות התנהגותית, היא גוזלת חלק ניכר מלוח הזמנים היומי שלו.
ההתמכרות גורמת לנסיגה חברתית – הפעלת ההתמכרות גורמת להתרחקות מפעילויות חברתיות, חוסר יכולת למלא משימות הקשורות לעבודה או איבוד עניין בפעילויות פנאי.
המשך הפעלת ההתמכרות למרות ההשלכות – המטופל מבין בבירור שההתמכרות נובעת מבעיות פסיכולוגיות המובילות להשלכות פיסיות, נפשיות, משפחתיות או חברתיות, אך למרות זאת אינו מסוגל להפסיק.
דחפים עזים – להשגת החומר או ההתנהגות, החוסמים את כל המחשבות האחרות.
סיכונים – הפעלת ההתמכרות מבוצעת במצבים שעלולים להיות מסוכנים, כגון במהלך נהיגה או הפעלת מכונות.
אבחון התמכרויות דורש הערכה יסודית הכוללת אבחון פסיכיאטרי, פסיכולוגי, או אבחון המתבצע על ידי יועץ מורשה להתמכרויות.
