לא קיימת כיום בדיקה גופנית או בדיקת מעבדה שיכולה לאבחן סכיזופרניה באופן מוחלט. פסיכיאטר מגיע לאבחנה על בסיס תסמינים קליניים.
בדיקה גופנית פוסלת מצבים רבים אחרים כגון התקפים, הפרעות מטבוליות, תת פעילות בלוטת התריס, גידול מוחי, שימוש בסמים שאינם חוקיים או כל המצבים הפיזיים הכרוכים לעיתים בתופעות זהות.
מחקרים חדשים בודקים אפשרות של בדיקות גופניות לסכיזופרניה, כגון בדיקת דם, מבחני IQ מיוחדים לזיהוי סכיזופרניה, בדיקות עיניים, או הדמיה מוחית, אך אלו עדיין נמצאות בשלבי ניסוי במספר אוניברסיטאות וחברות וטעם נעשה בהן שימוש נרחב.
סביר להניח כי יחלפו מספר שנים לפני שבדיקות אלו יהיו זמינות בעולם הרפואה ויאומצו על ידי בתי חולים ומרפאות.
מאפייני סכיזופרניה
אנשים שאובחנו כסובלים מסכיזופרניה חווים שילוב של הזיות, אשליות, מחשבות מואצות עם אדישות, חוסר רגש, תפקוד חברתי לקוי.
ליקויים קוגניטיביים כוללים בעיות חשיבה, קשיי ריכוז, חוסר יכולת לציית להוראות, קושי בהשלמת משימות ובעיות זיכרון. יחד עם זאת, פסיכיאטר בלבד יכול לבצע אבחנה ולהתחיל תכנית טיפול.
הצעדים הראשונים לאבחנה נכונה
הצעד הראשון בקבלת טיפול לסכיזופרניה הוא קבלת אבחנה נכונה. זה יכול להיות יותר קשה מכפי שזה נראה, כי תסמיני סכיזופרניה עשויים להיות זהים לעיתים להפרעות מוחיות משמעותיות אחרות, כגון הפרעה דו קוטבית או אפילו דיכאון מג’ורי.
בעיה נוספת היא שאדם עם סכיזופרניה עשוי להיות פרנואיד או להאמין שהכול בסדר איתו, ולכן לא יתייעץ עם רופא. היות ובמקרים רבים רופאי משפחה קבועים רבים אינם מכירים את תסמיני הסכיזופרניה, חשוב להתייעץ עם פסיכיאטר טוב המיומן באבחון וטיפול בסכיזופרניה.
תמונה קלינית מלאה
אם יש לך היסטוריה משפחתית של סכיזופרניה, מחלה פסיכיאטרית או מצבים חמורים אחרים במשפחה, מומלץ ליידע את הרופא כך שיוכל להחליט אילו בדיקות אבחון מתאימות ביותר.
בדומה לרוב המחלות המורכבות, חשוב לקבל אבחון וטיפול כמה שיותר מהר כדי לשפר באופן משמעותי את סיכויי ההתאוששות החלקית או המלאה באמצעות מניעת נזק מוחי נוסף או נזק אחר שנגרם כתוצאה מתסמיני המחלה.
בדיקות דם לאבחון סכיזופרניה
לאחרונה פותחו בדיקות דם לאיתור סכיזופרניה, הנדרשות להגברת גישות אבחון נוכחיות, שמשכו תשומת לב מוגברת בכנסים מדעיים גדולים.
באסיפה השנתית של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי שנערך בשנת 2011 בהוואי, מנהל מרכז המחקר באוניברסיטת קיימברידג’ תיאר מחקר שנערך במשך 15 שנים לאיתור סמנים ביולוגיים של הפרעות נוירו פסיכיאטריות שהתקבלו מבדיקות דם לאישור קיום סכיזופרניה.
זוהי אינה בדיקה גנטית אלא בדיקה אוטומטית המשתמשת במדגם סרום יחיד לזיהוי 51 סמנים ביולוגיים של חלבון. הבדיקה נועדה לסייע לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש להגיע לאבחנה.
איתור סמנים
סמנים אלו כוללים זיהוי אנשים בסיכון מוגבר לסכיזופרניה, ותת קבוצות מחלות שיכולים לשמש על אוכלוסיות יעד לניסויי טיפולים, הנחיה למטרת האבחון, טיפול בתגובת החולה לתרופות, וערכה של שימוש בתרופות.
לדוגמא, מדענים בדקו רקמת מוח לאחר המוות בחולי סכיזופרניה ומצאו ראיות של ניצול גלוקוז מוגבר. הם קבעו שסכיזופרניה עשויה להיחשב כ”סוכרת של המוח”. בשלב הבא צוות החוקרים עבר לבדוק את הנוזל השדרתי (CSF) בחולי סכיזופרניה חיים כדי לראות אם ניתן לזהות את אותם שינויים מוחיים כפי שהתגלו לאחר המוות.
שינוי התרופות
צוות החוקרים בחן דגימות נוזל שדרתי מחולים שטופלו בתרופות לסכיזופרניה ובדקו את השפעת התרופות על התקדמות המחלה.
הם מצאו שינויים בתהליכי נוזל שדרתי בקרב החולים בתגובה לתרופות, שגרמו להתפרצות הראשונה של תסמיני סכיזופרניה. טיפול קצר טווח עם תרופות אנטי פסיכוטיות הוביל לנורמליזציה של הנוזל השדרתי בקרב מחצית מהחולים לפני שניתן היה לצפות לשיפור קליני.
סוגיות באבחון שגוי
היות ולא קיימת כיום בדיקה גופנית לאישור נוכחות סכיזופרניה, ובגלל שהמחלה חולקת לעיתים קרובות מספר תסמינים משמעותיים עם הפרעות אחרות, אבחנה מוטעית היא בעיה נפוצה. לעיתים קיים עיכוב ממוצע של עשר שנים מיום הופעת התסמינים הראשונים עד לקבלת אבחון וטיפול בסכיזופרניה.
אך קבלת אבחנה נכונה מאפשרת את מציאת תכנית הטיפול המתאימה. לכן יש לגלות מודעות לאפשרות אבחון מוטעה ולדעת אלו הפרעות אחרות עשויות להופיע עם סכיזופרניה או להיפך, כך שניתן יהיה להתחיל לעבוד על הטיפול הנכן בהקדם האפשרי.
