אבחון פסיכודיאגנוסטי הינו כלי המשמש לצורך הערכת התנהגות, תכונות אישיות, מצב רוח, תפקוד רגשי ותהליכים קוגניטיביים.
הפנייה לאבחון פסיכודיאגנוסטי נעשית במהלך אבחון פסיכולוגי, לצורך הבהרה ומיקוד ההבנה של הגורמים לקשיים מהם סובל המטופל, כמו גם לצורך הבנת מימדיהם. אבחון זה הינו כלי בידי בעלי מקצוע מתחום בריאות הנפש לצורך הבנת המטופל, במטרה להתאים לו תוכנית טיפול אישית.
מטרת האבחון הפסיכודיאגנוסטי
מאחר שהאבחון הפסיכודיאגנוסטי מספק הן מידע אבחוני מדויק והן דירוג של חומרת הליקוי ממנו סובל המטופל, האבחון הפסיכודיאגנוסטי מסייע למטפל, הפסיכולוג, הפסיכיאטר או הרופא, להתאים טיפול פסיכולוגי או תרופתי למטופל, באופן שיבטיח שיעור הצלחה מירבי.
מי עשוי להיות זקוק לאבחון פסיכודיאגנוסטי
לעיתים, מטופלים מציגים בפני המטפל שלהם תמונה קלינית מבלבלת. על כן, המטפל נדרש לעבודה מתוחכמת ורבת היקף לצורך הבחנה בין הגורמים הפסיכולוגיים השונים שעשויים להיות מעורבים בקושי הנפשי שלהם. שימוש באבחון פסיכודיאגנוסטי הינו דרך יעילה ורבת ערך לבנות אבחנה בעניין המטופלים הללו.
- חשד להתמכרות לסמים;
- חשד לליקויי למידה;
- חשד ללקות שכלית או תפקוד אינטלקטואלי נמוך מהממוצע;
- הפרעות במצב הרוח, למשל חשד לדיכאון או מאניה דיפרסיה;
- סימפטומים של חרדה או פאניקה;
- טראומה וחשד לפוסט טראומה;
- ילדים או מתבגרים המפגינים “ביטוי בפעולה” (acting out);
- חשד להפרעות אישיות.
שלבי האבחון הפסיכודיאגנוסטי
- ראיון: המטפל יערוך ראיון מקיף עם המטופל, במטרה לקבל נתונים אודות עברו, התפתחותו, ההיסטוריה הרפואית שלו, יחסיו עם בני משפחה, בני זוג, עמיתים לעבודה וקרובים אחרים. כאשר מדובר בילד, המטפל יערוך ראיון גם עם הוריו וכן גורמים משמעותיים אחרים בחייו, כגון מוריו בבית הספר. באמצעות הרשמים מהראיון יבנה המטפל פרופיל תקף המייצג את המטופל.
- תצפית התנהגותית: זהו רכיב חיוני באבחון והוא עשוי להתרחש בסביבתו הטבעית של המטופל, למשל בביתו או במקום לימודיו, או בחדר טיפולים.
- מבחנים אובייקטיביים: יישום מבחנים מתוקננים שונים, בעלי תקפות מדעית, המאפשרים לדרג את המטופל על סקאלה כמותנית שהיא בת השוואה לקבוצת נורמה מסוימת, במגוון תחומים כגון אינטליגנציה, תכונות אישיות, זיכרון, כישורים מוטוריים ועוד.
- מבחנים סובייקטיביים: אמצעים איכותניים להערכת אישיותו ואופן התנהגותו של המטופל, כמו גם את תגובותיו הרגשיות למגוון סיטואציות.
דו”ח פסיכודיאגנוסטי
הדו”ח הפסיכודיאגנוסטי נועד לבחון הפנייה ספציפית, למשל לצורך הבהרה של אבחון, הבחנה בין הפרעה קצרת טווח לארוכת טווח, בדיקת תפקוד אינטלקטואלי וסגנון למידה, איתור גורמי דחק פסיכוסוציאליים ובחינת היכולת ההסתגלותית של המטופל.
שדות נוספים העושים שימוש באבחונים פסיכודיאגנוסטיים
האבחון הפסיכודיאגנוסטי הינו כלי הנמצא בשימוש רחב גם בהקשרים שאינם טיפוליים. לדוגמה:
- הליכים משפטיים: אבחונים פסיכודיאגנוסטיים רבים נעשים לצורך בדיקת מצבו הנפשי של נאשם או של נפגע עבירה, במסגרת הליך פלילי, לצורך קביעת משמורת על ילדים, ערעור על צוואות והליכי אפוטרופסות.
- קביעת נכות פסיכיאטרית לצורך קבלת תגמולי ביטוח, למשל על ידי המוסד לביטוח לאומי או חברות ביטוח שונות, כגון במצבים של פגיעה בכושר העבודה.
- קביעת כשירות נפשית לצורך השמה בתפקיד במסגרת כוחות הביטחון. האבחון הפסיכודיאגנוסטי נכנס לשימוש במהלך מלחמת העולם השניה, לצורך קבלת החלטות לגבי הצבת חיילים בתפקידים המאופיינים בקושי נפשי רב. עד היום, נעשה בו שימוש לצורך קביעת התאמה לתפקידים שונים בצבא, במשטרה ובארגונים בטחוניים נוספים.
- במסגרת לימודית, בבתי ספר ובמוסדות להשכלה גבוהה, נעשה שימוש באבחונים פסיכודיאגנוסטיים על מנת לסייע לתלמידים ולסטודנטים לבחור תחום לימודים, באמצעות הערכה של יכולותיהם השונות. האבחון גם מסייע לשיבוץ בכיתות לחינוך מיוחד, קבלה לתוכניות למחוננים ומצטיינים ואבחון ליקויי למידה.
