פסיכולוגים יודעים שלוקח זמן רב יותר לראיין ילדים, בהשוואה למבוגרים. פסיכולוג לילדים המבצע הערכה לאיתור מצב נפשי לשם פיתוח תכנית טיפול נכונה, צריך להיות מודע למה שהוא עושה על מנת לספק את הטיפול המדויק ולמנוע החמרה בתסמינים. מסיבה זו הערכת הילדים לוקחת זמן רב.
כשפסיכולוג מאבחן ילד, הוא מקבל דיווחים מהוריו כחלק מתהליך האבחון. בנוסף הוא מתשאל את המטפלים של הילד וכל המבוגרים הקרובים אליו. לעיתים ילד סובל מהפרעה פסיכולוגית כתוצאה או כהשפעה מהפרעה נפשית ממנה סובל מישהו קרוב במשפחתו.
כשכל הקרובים לילד מספקים את הדיווחים המלאים על תסמיני הילד, ניתן לקבוע הערכה ולהרכיב תכנית טיפול.
תהליך אבחון הפרעות נפשיות בילדים
כדי לקבל את התמונה הקלינית המלאה, הפסיכולוג צריך לראיין את הילד לבד, ובמקביל לראיין את ההורים לבד, ולאחר מכן לדבר עם כולם. המידע המתקבל מספק תמונה שלמה על האופן בו הילד מתייחס לאחיו או לחבריו.
רוב הילדים אינם יכולים להגיד מה מביא אותם להתייעץ עם פסיכולוג, ומהם התסמינים מהם הם סובלים ובמשך כמה זמן. לכן הפסיכולוג צריך לקבל את המידע בעקיפין. גישת האבחון משתנה ככל שמתווסף מידע, והאבחון נקבע בהתאם לרמה ההתפתחותית של הילד, כשלעיתים הפסיכולוג משחק עם הילד על מנת לגרום לו להיפתח.
ילדים אינם מבקשים להתייעץ עם פסיכולוג
הילד עשוי שלא לדעת מראש על ההערכה, ולחשוב שהוא הולך עם הוריו לקנות גלידה או לבקר את דודתו. כשהוא מגלה שהוא בעיצומו של אבחון פסיכולוגי, הוא מרגיש כעס, בגידה, או סתם מבולבל. לכן הוא אינו יכול להיות המקור הטוב ביותר לדיווח על התסמינים.
ילדים נוטים לזכור דברים באופן שונה בהתאם למידת הרעב או העייפות שלהם. מצבם הנפשי משפיע על ביטוי התסמינים, והם עשויים להשתנות במידה רבה כתוצאה מגורמים שונים.
בנוסף, ילדים מתקשים להביע את רגשותיהם ומחשבותיהם במילים, ואינם חושבים כמבוגרים בכל הנוגע למסגרת זמן, סיבה ותוצאה. לכן יש צורך בפגישות אבחון מרובות על מנת להבין מהם באמת תסמיני הילד.
הפרעות פסיכולוגיות מעורפלות יותר בילדים מאשר במבוגרים
הפרעה דו קוטבית, למשל, בדרך כלל אינה מופיעה בצורה מסודרת. התסמינים שלה חופפים עם הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD), או עם “שמיעת קולות”. אצל אדם מבוגר, התסמינים יהיו ברורים, אך אצל ילד הם עשויים להיגרם כתוצאה מדמיון מפותח, חוסר הבנת המתרחש סביבו, שקר על מנת להימנע מצרות, או פסיכוזה.
ההורים רואים את הילדים מתווכחים, מתפרעים ומתנהגים כפי שילדים מתנהגים, אולי בצורה מעט חריגה יותר, אך אינם יודעים שהילד סובל מדיכאון או הזיות. זה יכול לגרום לבלבול, לפגוע ברגשות בין ההורים לילדים, ולהוביל לחוסר הסכמה לגבי המלצות טיפוליות. לכן חשוב לספק לפסיכולוג את ההיסטוריה היסודית של התסמינים.
ברגע שהמידע נאסף, הפסיכולוג משלב אותו בתכנית האבחון
המידע עשוי להיות סותר ולא תמיד שלם. כשהפסיכולוג מבצע את האבחנה, הוא מתקדם להמלצות טיפוליות ומציג אותן בפני ההורים, הילד, המטפלים וכל הצדדים האחרים המעורבים. ההורים צריכים להסכים לתכנית הטיפול.
אם האבחנה אינה ברורה, או שהפסיכולוג ילדים סבור שהתסמינים נשלטים כתוצאה מגורמים סביבתיים, הילד אינו מקבל טיפול תרופתי.
תהליך אבחון פסיכולוגי לילדים עשוי להיות מורכב מבחינה רגשית
ילדה שעברה התעללות מינית על ידי אביה, למשל, או ילד הסובל מסכיזופרניה, סובלים מרגשות מעורערים. במהלך קביעת האבחון הפסיכולוגי, הפסיכולוג מדבר עם הילד וההורים באמפתיה, מסביר להם את העתיד להתרחש, יושב עימם לבד כדי שיוכלו להיפתח ולדבר בכנות, ומבטיח שייעשה הכול על מנת לשחרר את הילד מבעיותיו.
ראיונות עם ילדים הם משימה מורכבת. אם ממהרים בתהליך האבחון, או מדלגים על שלב או שניים, הילד נמצא בסיכון לאבחון שגוי ופיתוח תכנית טיפול שאינה מתאימה, לא משנה עד כמה היא מבריקה.
הטיפול במצב זה נועד לכישלון ולכן על ההורים להבין שאין קיצורי דרך. ילדים הסובלים מבעיות פסיכולוגיות זקוקים לזמן עד לקבלת האבחנה המדויקת והרכבת תכנית הטיפול המתאימה.
