מטרת הליך האבחון הפסיכיאטרי תלויה בגורם המבקש את האבחון, בסיבה לאבחון ותפקיד העתידי של הפסיכיאטר בטיפול במטופל העומד בפניו.
תנאים מקדימים לצורך בדיקה דחופה בכפייה ואשפוז פסיכיאטרי
חוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991, סעיף 3, קובע כי “לא יתקבל חולה לאשפוז בבית חולים… אלא אם כן נבדק תחילה בדיקה רפואית, נפשית וגופנית, בבית החולים ונקבע הצורך לאשפזו…”. כלומר, לצורך קבלת אדם לאשפוז, יש תחילה לערוך לו את כל הבדיקות האמורות.
- אותו אדם הוא חולה במחלה אשר גרמה לכך שכושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות נפגם במידה ניכרת;
- עולה ממנו סיכון פיזי מיידי לעצמו או לזולת;
- הוא סירב להיבדק בידי פסיכיאטר.
לעומת זאת, ככל שלא מדובר במקרה חירום, סעיף 7 לחוק קובע כי לפסיכיאטר המחוזי תהיה הסמכות להורות על קיומה של בדיקה כפויה לא דחופה במטופל. מקרה חירום איננו מקרה שבו עולה מהמטופל סיכון פיזי מיידי לעצמו או לזולת, אלא שהוא ממלא אחר אחד מהתנאים הבאים:
- הוא עלול לסכן את עצמו או את הזולת סיכון פיזי שאינו מיידי;
- יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים נפגמה קשות;
- הוא גורם סבל נפשי חמור לזולת ופוגע ביכולתו לקיים אורח חיים תקין;
- הוא פוגע פגיעה חמורה ברכוש.
אבחון פסיכיאטרי בבית חולים
- הערכת רמת הסיכון הנובעת מהמטופל לעצמו ולאחרים;
- אבחנה ראשונית של ההפרעה הנפשית בה לוקה המטופל;
- קבלת פרטים של קרובי משפחה או גורמים אחרים המעורבים בחייו של המטופל, לרבות גורמי טיפול, אשר יכולים לספק מידע אודות מצבו ולקבל החלטות בעניינו;
- הערכת מידת נכונותו של המטופל לשתף פעולה בהמשך האבחון ובטיפול בו;
אם, במסגרת האבחון הפסיכיאטרי, יימצא שהמטופל אכן לוקה בנפשו, באופן הפוגע בכושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות, ושכתוצאה מכך הוא מהווה סכנה לעצמו או לזולת, מנהל בית החולים רשאי להורות על אשפוזו בכפייה למשך תקופה של עד 48 שעות.
מתן הוראת אשפוז כפוי ותהליך הארכתה
לפי סעיף 9 לחוק, אם הפסיכיאטר המחוזי השתכנע, על סמך בדיקה פסיכיאטרית שנערכה למטופל, כי הוא עדיין ממלא אחר שלושת התנאים הנזכרים בסעיף 6 (מחלת נפש הפוגעת בכושר השיפוט, סכנה למטופל או לזולת וקשר סיבתי בין השניים), הוא יהיה רשאי להורות על אשפוזו של המטופל בכפייה.
אם מתבקשת הארכת האשפוז הכפוי אל מעבר ל-14 הימים הללו, נדרש מנהל בית החולים לפנות בבקשה מנומקת בכתב אל הועדה הפסיכיאטרית. בשלב זה, הועדה הפסיכיאטרית תהיה רשאית להאריך את האשפוז למשך תקופה של שלושה חודשים בלבד.
לאחר תום שלושת חודשי האשפוז הללו, הועדה הפסיכיאטרית תהיה רשאית להאריך את תקופת האשפוז הכפוי, גם ללא בקשה ממנהל בית החולים, לתקופות נוספות של עד שישה חודשים בכל פעם. בשלב זה של האשפוז, למטופל עצמו וכן לקרובי משפחתו ולאפוטרופוס שלו, ניתנת הזכות לפנות לועדה בבקשה לדיון נוסף בעניין האשפוז.