אבחון פסיכיאטרי (או הערכה פסיכיאטרית) הינו תהליך של איסוף מידע אודות אדם, במטרה להגיע לאבחנה פסיכיאטרית בעניינו. במרבית המקרים, האבחון יבוצע מסיבה קלינית-טיפולית, על מנת להגדיר את הבעיות שמהן סובל המטופל ובכדי לתכנן את הטיפול בו. זאת, בשל גילוי של מצוקה אישית של המטופל, על רקע נפשי.
לרוב, האבחון נערך על ידי פסיכיאטר, אך ייתכן שהוא יבוצע גם במסגרת הליך רב תחומי, למשל בבית חולים, אשר יכלול גם אחיות, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאליים ויועצים מקצועיים אחרים.
שלבי האבחון הפסיכיאטרי
לקיחת היסטוריה רפואית
- נתונים ביוגרפיים: שם, גיל, מצב משפחתי, מקצוע, שפת אם;
- תלונות נוכחיות: ההתפרצות הנוכחית, טבעה והתפתחותה;
- היסטוריה אישית: סיבוכים בלידה, התפתחות לאורך הילדות, יחסים עם ההורים, היסטוריה חינוכית ומקצועית, מערכות יחסים ורקע פלילי;
- נסיבות קונקרטיות: משפחה, מערכות יחסים בהווה, שימוש באלכוהול וסמים;
- נתונים אודות טיפול נפשי בעבר, אבחנות קודמות וטיפול תרופתי בעבר;
- איסוף מידע ממקורות שאינם המטופל כגון בני משפחה ועמיתים וכן ביקור בביתו של המטופל.
בחינת המצב הנפשי
- מראה;
- גישה;
- התנהגות;
- דיבור;
- מצב הרוח;
- תהליך החשיבה;
- תוכנן של המחשבות;
- תפיסה וקוגניציה (לרבות, למשל, התמצאות במרחב ובזמן, זיכרון ורמת הריכוז);
- תובנות ושיפוט.
מטרתו של שלב זה היא לבנות תיאור רוחב של מצבו הנפשי של המטופל. כמו כן, משמש שלב זה להעריך את מידת הסיכון הנובעת מהמטופל, לעצמו ולסביבה (סכנה להתאבדות או פגיעה עצמית, תוקפנות, נטייה למתירנות מינית וכדומה).
בדיקה גופנית
במהלך בדיקה זו ייבדקו ה-BMI של המטופל, לחץ הדם, טמפרטורה וקצב הנשימה שלו, ייערך מישוש בלוטות הלימפה ומישוש הבטן. כמו כן, יינטלו מהמטופל דגימות דם לצורך בדיקת תפקודי בלוטת התריס, אלקטרוליטים, סידן, אנזימי הכבד וספירת דם מלאה, על מנת לשלול הפרעות בחילוף החומרים או דמנציה כמקור לתסמינים הפסיכיאטריים. כן ייערכו בדיקות לגילוי עגבת ו-HIV וכן סריקות CT ו-MRI, על מנת לשלול זיהומים או גורמים נוירולוגיים אחרים.
מה ניתן לאתר באמצעות האבחון?
ככל שאיסוף הנתונים הנזכר לעיל העלה תסמינים של מצוקה נפשית ובמקביל, נשללו באמצעותו גורמים רפואיים או נוירולוגיים לאותם תסמינים, יפנה הפסיכיאטר למדריכים כגון ה-DSM וה-ICD, על מנת לקבוע את הסיווג המדויק של ההפרעה או המחלה הנפשית ממנה סובל המטופל.
בהמשך לכך, תותאם למטופל תוכנית טיפול אישית המתבססת על טיפול תרופתי, טיפול פסיכולוגי באמצעות שיחות, טיפול במרפאת חוץ ואף אשפוז במחלקה פסיכיאטרית או במוסד שיקומי, ככל שהתסמינים מהם סובל המטופל דורשים זאת.