מבחן “טובה” (TOVA – Test Of Variables of Attention) הינו מבחן הערכה נוירופסיכולוגי, אשר מודד את הקשב של הנבדק, במסגרת אבחון הפרעות קשב וריכוז. המבחן נמשך כ-22 דקות (וכמחצית מכך אצל נבדקים בגילאי 4-5) ובמהלכו נדרש הנבדק לשחק במשחק מחשב פשוט, אך משעמם.

המבחן משמש למדידת מספר משתנים המערבים את תגובתו של הנבחן לגירויים חזותיים ושמיעתיים. לאחר מכן, משוות התוצאות שהשיג הנבחן להישגיהם של נבדקים נוספים, אשר אינם לוקים ב-ADHD. במחקרים נמצא שמבחן זה מזהה נכונה נבדקים הלוקים ב-ADHD ברמת דיוק של 87%. עם זאת, אין לעשות בו שימוש כמבחן יחיד, אלא כחלק מצבר של מבחנים נוירופסיכולוגיים אחרים.

היסטוריה

המבחן פותח בשנות השישים על ידי ד”ר לורנס גרינברג, ראש מחלקת פסיכיאטריה של הילד והמתבגר באוניברסיטת מינסוטה ובגרסה הראשונה שלו, נעשה במסגרתו שימוש במכונה המודדת זמן תגובה (מבחן VIRTES – Test of Variability, Inattention and Response Time).

לאחר אבחונם של נבדקים כלוקים ב-ADHD באמצעות המבחן, החל ד”ר גרינברג לערוך ניסויים בתרופות שונות, לצורך פיתוח טיפול תרופתי מתאים להפרעה זו. במהלך ניסוייו, מצא ד”ר גרינברג שתוצאותיו של המבחן היו סובייקטיביות יתר על המידה כשלעצמן ומושפעות במידה רבה מסביבת הבחינה, מהבוחן וממשתנים חיצוניים שונים.

עם התפתחותם של המחשבים, נוצר מבחן ה-TOVA והשימוש בו הפך למסחרי החל משנת 1991.

מהלך המבחן

המבחן עשוי להיות מבחן חזותי או שמיעתי אך בכל מקרה, הוא מודד את אותם המשתנים.

בחלקו הראשון של המבחן, נמדדת רמת הקשב במהלך ביצוע משימה משעממת. בחלקו השני, המבחן מודד תשומת לב בזמן ביצוע משימה מאתגרת. בשני החלקים, מופיעה מטרה נכונה אחת עבור כל 3.5 פעמים שבהן תופיע מטרה שגויה.

ADHD נחלקת לשלוש תת-קטגוריות: נטייה לאימפולסיביות, נטייה להיפראקטיביות ושילוב של השתיים. מבחן TOVA מסוגל להבחין בין שלוש תת קטגוריות אלה. בחלק הראשון של המבחן, בכל פעם שהנבחן מגיב למטרה השגויה, נרשמת טעות של אימפולסיביות. בחלק השני של המבחן, אם הנבחן הגיב בתדירות גבוהה מדי, הוא עשוי להיות מאובחן כבעל נטייה להיפראקטיביות. אם הנבחן טעה בשני חלקי המבחן, הוא עשוי להיות מאובחן בתת הקטגוריה המשולבת.

במבחן מהסוג החזותי, הנבחן צריך להגיב לצורות המתאימות, או להימנע מלהגיב לצורות שאינן מתאימות. כאשר המבחן נערך לפי הסוג השמיעתי, הנבחן נדרש להגיב (או להימנע מתגובה) לצליל או טון מסוים.

מבחן TOVA הוא אחיד ואינו מוטה על ידי שינויים בשפה או תרבות וניתן שייעשה בו שימוש הן בהקשרים קליניים, לצורך אבחון והתאמת טיפול, והן לצורך סינון, על ידי בעלי מקצוע מתחום החינוך.

המשתנים הנמדדים במסגרת המבחן

• זמן התגובה: מידת המהירות או האיטיות של כל תגובה. אמת מידה לרמת המאמץ.
• שונות בזמן התגובה: מדידת העקביות בזמן התגובה. אמת מידה לרמת הריכוז.
• לחיצות שגויות: כמה פעמים לחץ הנבדק כשהופיעה מטרה שגויה. אמת מידה לרמת האימפולסיביות.
• לחיצות מרובות: כמה פעמים נלחץ הכפתור ברציפות. אמת מידה לבעיות אחרות.
• לחיצות סתמיות: מדידת מספר הלחיצות המהוות נחוש. אמת מידה לאימפולסיביות.
• העדר תגובה: מדידת כמות הפעמים שבהן לא לחץ הנבדק כשהופיעה המטרה. אמת מידה לרמת המוסחות.

נקודות חוזק וחולשה של המבחן

נקודות חוזק

אחת מנקודות החוזק המשמעותיות של מבחן ה-TOVA נובעת מהשימוש במיקרו מתג רגיש מאד לצורך מדידת זמן תגובה. המיקרו מתג מודד את זמן התגובה באופן מדויק מאד וטווח הטעות שלו עומד על +(-)1 מילישנייה (מאית השנייה) בלבד. זאת, בניגוד לכלי מדידה אחרים כגון מקלדת או עכבר מחשב, שטווח הטעות שלהם גדול יותר ועומד על +(-) 28 מילישניות. מאחר שחמישה מתוך שמונת הגורמים המשמשים להערכה מבוססים על זמן, מדובר ביתרון משמעותי.

נוסף על כך, כפי שהוזכר לעיל, תוצאות מבחן ה-TOVA הוכחו כמדויקות ב-87%, בחלוקה של 90% בקרב נבדקים היפראקטיביים ו-84% בקרב נבדקים שאינם היפראקטיביים. שיעור דיוק זה הופך אותו לכלי יעיל מאד לצורך אבחון ADHD.

לבסוף, זול וקל יחסית ליישם את מבחן ה-TOVA. פסיכולוגים ורופאים יכולים לעשות בו שימוש, אך גם עוזרים ומתמחים יכולים ליישמו במידה זהה של יעילות.

נקודות חולשה

על אף מידת הדיוק הרבה יחסית, מבחן TOVA אינו מספק כשלעצמו די נתונים לצורך אבחנה חד משמעית. בשל כך, יש צורך לעשות שימוש במגוון של כלי מדידה, טרם הקביעה כי המטופל לוקה ב-ADHD. בין הכלים הנוספים שיש לעשות בהם שימוש ישנם ראיונות, בחינת ההיסטוריה המשפחתית, שאלונים ופגישות ייעוץ. כתוצאה מכך, תהליך האבחון כולו עשוי להיות ארוך ומייגע, בייחוד עבור אדם הסובל מ-ADHD.